פתיחה רשמית של Iran Watch - הסדרה שתעקוב אחרי איראן לא דרך כותרות מבצעיות אלא דרך הצינורות שמזרימים את המערכת. ב-תדרוך בוקר השבועי רמזנו על המעבר הזה. הנה הביצוע.
איראן ב-2026 לא נמדדת בעיקר במספר טילים שיש לה. היא נמדדת ביכולתה להזרים כסף, נפט וטכנולוגיה דרך מערכות שהמערב חושב שכבר חוסם. בשני שנות מלחמה אזורית, הסנקציות גדלו, אבל המסילות שאיראן בנתה לעקוף אותן גם הן השתכללו. הפרק הראשון של Iran Watch יציב את שלוש המסילות העיקריות - מה כל אחת מהן מעבירה, מה הלחץ עליה היום, ולאן זה הולך.
מסילה ראשונה: Pseudo-SWIFT - בנקאות באמצעות צד שלישי
איראן הוצאה מ-SWIFT ב-2018. מאז, נבנתה רשת של בנקים גשר במדינות כמו טורקיה, עיראק, ואחרונה גם איחוד האמירויות, שמשמשים כתווך לעסקאות נומינליות בדולר. דפוס הפעולה בעצם פשוט: יבואן איראני מבקש לקנות מוצר אירופי. במקום שהבנק האיראני יעשה את הוויירת, נעשה דרך בנק עיראקי שמחזיק מטבע זר. הבנק האירופי רואה רק את הבנק העיראקי, לא את היבואן האיראני.
הלחץ ב-2026: ה-OFAC האמריקאי הוסיף בינואר 2026 שמונה בנקים עיראקיים לרשימת הסיכון. בעיראק זה גרר מהומה פוליטית - הממשלה דרשה גילויים, שלושה בנקים פתחו בחקירה פנימית. התוצאה החלקית: זרם הדולרים לאיראן דרך הצינור העיראקי ירד בכ-30% במרץ-אפריל לעומת ינואר. מה שלא ירד: הצינור העובר דרך טורקיה - שם הלחץ הפוליטי על אנקרה בעניין סנקציות תמיד היה רך.
מסילה שנייה: קריפטו ו-stablecoins - הגזרה החדשה
הצינור הצומח מהר ביותר ב-12 החודשים האחרונים: USDT (Tether) ו-USDC ככלי להעברת ערך. הניתוח של חברות chain-analytic (Chainalysis, TRM) מראה זרמים בסדר גודל של 2-4 מיליארד דולר בשנה החולפת מבורסות איראניות לכתובות הקשורות לחיזבאללה, חמאס, ולגורמים בסוריה ובעיראק.
איך זה עובד בפועל: סוחר איראני מקבל תשלום על נפט לבורסה איראנית, ממיר ל-USDT, מעביר לכתובת מקומית בלבנון, שם נמיר חזרה למזומן בליש. הלחץ ב-2026 כבד: Tether החלה לשתף פעולה עם רשויות אכיפה והקפיאה ביוני 2025 כתובות בשווי של מאות מיליוני דולר. אחרי הקפאה זאת, התעבורה עברה למבני דרגן יותר - mixers ו-cross-chain bridges. זה מקנה אנונימיות אבל מוסיף עלויות (5-15% בעמלות).
נקודת המעקב לחודשים הקרובים: האם הקונגרס יעביר חוק שמחייב issuers של stablecoins למסור נתונים בזמן אמת לרשויות. אם כן, הצינור הזה יחווה לחץ דומה לזה שהבנקים העיראקים סובלים ממנו עכשיו.
מסילה שלישית: פטרוכימיה וחילופים פיזיים
המסילה הכי ותיקה והכי חסינה: ייצוא נפט ופטרוכימיה דרך טנקרים שמזייפים תיעוד (ship-to-ship transfers, "ספינות רפאים"). היעד העיקרי: סין. ההסכם הלא-רשמי שאיראן וסין הגיעו אליו ב-2021 (25 שנה, 400 מיליארד דולר) מעניק לסין הנחה על נפט בתמורה לתשלום בייאן ולא בדולר. זה עוקף את שאלת ה-SWIFT לחלוטין.
הלחץ ב-2026 כאן הכי קל: אובמה הצליח להוריד ייצוא נפט איראני ב-90% ב-2015. ביידן שמר אותו ב-1.5 מיליון חביות ביום. ב-2026, המספר עלה ל-1.8 מיליון - כי סין כבר לא מתביישת מהקנייה. אכיפה אמריקאית כאן דורשת לחץ על נמלים סיניים, וזה מהלך שאף ממשל לא ביצע באמת.
מה זה אומר לקורא הישראלי
הניתוח בשלוש מסילות נותן את התמונה האמיתית של מה שאפשר ולא אפשר להשיג בלחץ סנקציות:
- הצינור הבנקאי - כן ניתן לזעזע, וזה מה שקורה במחצית ראשונה של 2026.
- הצינור הקריפטו - תלוי ברגולציה של stablecoins. אם הקונגרס יזוז, ייתכן שינוי גדול.
- הצינור הסיני - דורש אסטרטגיה שעוברת דרך וושינגטון-בייג'ין, לא דרך תל אביב.
במילים אחרות: הסיפור הצבאי האזורי הוא רק ענף אחד. הסיפור הפיננסי הוא העץ. בפרק הבא של Iran Watch נצלול לאחת מהמסילות בהרחבה - הכי סביר לחתור לקריפטו, כי שם נקודת ההכרעה הקרובה ביותר.
מקורות ומעקב
הנתונים בפרק זה מבוססים על דוחות ה-OFAC, ניתוחי Chainalysis וחברות chain-analytic, נתוני TankerTrackers על תנועות נפט איראניות, ופרסומי Foreign Affairs ו-Atlantic Council. תיעוד שיטת העבודה כאן. לפרק הבא בעוד שבועיים.